אבי משפחתנו, רודיון טרפימוביץ אגייב (סבא אלישע) נולד ב-9 בנובמבר בשנת 1884 בכפר קטן בשם קוסאצ'יובקה שנמצא במזרח בילורוס (פלך מוגילוב, מחוז העיר קלימוביצ'י), כיום הכפר קוסאצ'יובקה נטוש ומשתייך לפלך סמולנסק, מחוז העיר רוסלבל שבמערב רוסיה, על גבול רוסיה – בילורוס. משפחתו של סבא הייתה משפחת איכרים רוסית . עוד כשהיה ילד צעיר בכפר קיננה בו התשוקה ללימודים ולהרחבת השכלתו. כנער צעיר במשפחת איכרים הוא נאלץ לעבוד רוב זמנו במשק המשפחתי וחייו היו קשים. גם גודלה של המשפחה והצפיפות בבית העיקו עליו ולא אפשרו לו תנאי חיים נוחים ללמודים. אך למרות כל הקשיים ובזכות רצונו העז הוא נאבק ללמוד קרוא וכתוב ולקבל השכלה פורמאלית.
בשנת 1906 רודיון התגייס לצבא הרוסי ובזכות השכלתו נשלח לקורס קצינים ונהיה קצין בשנת 1907.
בשנת 1910, אחרי שסיים את שרותו הצבאי, נסע רודיון לקווקאז לעיר סוצ'י שעל חוף הים השחור, לגור ולעבוד עם דודו דניאל. דניאל היה נגר הכפר קוסאצ'יובקה לפני שהיגר לקווקאז עם אשתו כמה שנים קודם לכן.
סבא אלישע (רודיון טרפימוביץ אגייב) 1910
בשנת 1913 נשא רודיון לאישה את יקטרינה פטרובנה אילינה (סבתא רבקה) בת הכפר קוסטיוקובקה, הכפר השכן לקוסאצ'יובקה כפר הולדתו. הם התחתנו בעיר טואפסיי שלחופי הים השחור (כיום עיר נופש חשובה בדרום רוסיה). באותה שנה רודיון ואשתו הטריה קטיה רכשו חווה בכפר מורינו שנמצא לא רחוק מהעיר לאזארבסק, שבקרבת העיר טואפסיי. רודיון התחיל לפתח את חוותו החדשה, למד משכנו, ברון גרמני, את תורת ייצור חביות עץ לתעשיית היין, והתכונן להקים בחוותו את משפחתו החדשה. אולם המלחמה והמהפכה שבעקבותיה שינו את תכניותיו מקצה לקצה.
רודיון וקטיה ביום חתונתם
מיקום הכפר מרינו על מורדות הרי הקווקאז לים השחור
בשנת 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה. רודיון גוייס ונשלח לחזית ביחד עם יחידת המילואים שלו. הוא נלחם בגרמנים כקצין חיל רגלים בחזית פולין וחווה על בשרו את זוועות המלחמה. במהלך המלחמה נפצע בקרב פעמים. כאשר היה מאושפז לטיפול מפציעתו השנייה בבית חולים ליד מוסקבה התחיל לכתוב יומן אישי (היומן המקורי מצורף כאן באתר באזור הארכיון וגם מתורגם לעברית ולאנגלית). אין היומן האישי שכתב רודיון מפרט את הנסיבות או את הסיבות שהשפיעו על המשך חייו של רודיון, אך ניתן להניח שזוועות המלחמה, מטיפים מכל הסוגים והזרמים שהציפו את בתי החולים, וכמובן אמונתו וקריאתו בכתבי הקודש גרמו לשינוי מהותי בתפישת עולמו של רודיון. יש להניח שבנקודה זאת התחיל רודיון את המסע אשר שינה את חייו מקצה לקצה.
בחודש אוקטובר 1914, כאשר רודיון נלחם בגרמנים, ילדה קטיה בקוסאצ'יובקה את בנם הבכור אנטולי (טוביה).
אחרי פציעתו השנייה בקרב שוחרר רודיון משירות צבאי קרבי וביחד עם קטיה ובנם הקטן אנטולי חזר לחוותו בכפר מרינו שבקווקאז. אולם תוך זמן קצר התחילו אירועי המהפכה והמשפחה הצעירה שבה לכפר הולדתם.
בחודש אפריל 1917, בכפר קוסאצ'יובקה, ילדה קטיה את בנה השני ויקטור (שלמה).
בחודש מאי 1917 נבחר רודיון על ידי אנשי הכפרים באזורו להיות נציגם בכנס אגודות הכפרים שהתקיים במוגילוב. מאוחר יותר הוא התמנה לתפקיד ראש ועד הפעולה בוועדה לחלוקת האדמות לכפריים, במסגרת המהפכה האגרארית של לנין.
בשנת 1918, אחרי שסיים את תפקידו כראש וועד הפעולה של הכפריים באזורו, הוא שב עם משפחתו הקטנה לחוותו בכפר מרינו שבקווקאז. אולם זרעי האידיאולוגיה החדשה שנזרעו בראשו אחרי המלחמה התחילו לבצבץ. רודיון התחיל בפעילות בקבוצה אידיאולוגית שביסודה הצטרפות לדת היהודית ועליה לארץ הקודש. רודיון, שמשחר נעוריו אהב לקרוא בכתבי הקודש והושפע מסיפורי המקרא, הוקסם מסיפורו של אברהם אבינו והחליט ללכת בעקבותיו ולחקות את מעשיו כפי קרא בספר בראשית פרק י"ב :
בחודש נובמבר 1918, בעיר מיליטופול, ילדה קטיה את בנה השלישי יעקב.
רודיון החליט להתגייר ליהדות כדרך אברהם אבינו, לגייר את בני משפחתו ולתכנן חיים חדשים ב"ארץ המובטחת". מתוך יומנו האישי ניתן להבין שרודיון היה הרוח החיה בקבוצה שבחרה כמוהו לעשות את הצעד המשמעותי בחייהם- להתגייר ולעלות כיהודים לארץ הקודש. לא ניתן לקבוע את גודלה ואת המבנה הארגוני של הקבוצה. מתוך יומנו ניתן רק ללמוד בברור שרודיון ביצע על עצמו ברית מילה כפי שעשה אברהם אבינו שפעל כמצוות האלוהים כפי שמתואר בספר בראשית פרק י"ז :
אחרי שמל את עצמו, מל רודיון את שלושת בניו (אנטולי, ויקטור ויעקב) , שניים מאחיו (קוזמא ואיבן), ובהמשך ביצע רודיון ברית מילה ל-50 גברים וילדים שהצטרפו לקבוצתו (פירוט השמות והתאריכים נמצא ביומנו של רודיון).
בחודש אוקטובר 1921, בעיר בילייבקה, קיבלה הקבוצה את האות לצאת לדרך לארץ הקודש ( אין יומנו מפרט מי נתן את האות או את ההוראה). הקבוצה שהייתה מאורגנת ליציאה יצאה לדרך.
הילדים (משמאל לימין) – יעקב, ויקטור (שלמה), אנטולי (טוביה), ושני ילדיו של קוזמא
ביום 20 לחודש דצמבר 1921 ילדה קטיה את דבורה. בזמן זה הפסיק רודיון לתעד את מעשיו ואת קורותיו ביומנו. הוא חידש את הכתיבה ( רק לרגל אירועים מיוחדים ) בשנת 1924 בתל אביב לאחר שנולד ילדו החמישי משה.
ההנחה היא שאחרי שקיבלו את הוראת היציאה לדרך התארגנה הקבוצה ויצאה למקום מסויים (שמחוסר תיעוד אינו ידוע במדויק) במזרח הקווקאז. שם הם חיו בקומונה במשך כ-15 חודשים והתכוננו ליציאה הסופית לכוון ארץ הקודש. במחצית אפריל 1923 הפליגה הקבוצה מהעיר באטומי (כיום עיר נמל בגרוזיה, על חופו המזרחי של הים השחור) לקושטא ( כיום איסטנבול ) שבטורקיה. בקושטא יצרה הקבוצה קשר עם נציגי ה"ג'וינט" (הסוכנות היהודית) שהיו אמורים לעזור להם בהמשך דרכם לפלסטינה, אולם בגלל בעיות כלכליות וביורוקרטיות "נתקעה" הקבוצה בקושטא וחבריה נאלצו לעבוד לפרנסתם ולצבור מספיק כסף להמשך המסע. רודיון התפרנס מהשחזת סכינים ברחובות קושטא. הוא היה מהלך בשכונות העיר עם מתקן ההשחזה על גבו ומציע את שירותיו בצעקות רמות. ביום ראשון, ה-23 בחודש ספטמבר 1923 הפליגו שתי המשפחות הראשונות מהקבוצה - משפחת אגייב ומשפחת פילין - לכוון ארץ ישראל על סיפון האניה "ברזיליה". שאר 7 המשפחות יצאו לדרך שבועיים מאוחר יותר.
ביום שלישי (פעמים כי טוב) כ"ב בתשרי (יום שמחת תורה) התרפ"ד, שניים בחודש אוקטובר 1923 , עגנה מול חוף יפו אנית הנוסעים "ברזיליה". מספר שעות לאחר עגינת האניה, עשתה את צעדיה הראשונים על אדמת ארץ הקודש, בנמל יפו אשר בפלסטינה א"י ,קבוצה של גרים יהודים-רוסים על נשיהם וטפם. את הקבוצה הוביל רודיון טרפימוביץ אגייב, שעכשיו נשא את השם העברי אלישע, אשתו יקטרינה פטרובנה, שעכשיו נקראה בשם העברי רבקה, וארבעת ילדיהם הקטנים- אנטולי (טוביה), ויקטור (שלמה), יעקב ודבורה. ביחד איתם הגיעו בני משפחת פילין - האב גבריאל, האם מרים, והילדים: שרה, אברהם, יונה אהרון וחנה. איבן אגייב אחיו הצעיר של רודיון, שנשא את השם העברי אנוך, הצטרף למשפחה כשבועיים לאחר מכן.
.jpg)
